אחת הפעולות הצבאיות החשובות ביותר- אך גם השנואה ביותר על רוב החיילים- זו השמירה. ויותר מששמר החייל על הבסיס או הבונקר- שמרו המפקדים על המסורת ארוכת השנים המכונה "חפש את הנצנץ" (ואין הכוונה לפנס המעצבן המגדיר גבולות-גזרה לירי בתרגילים ליליים שארכם כאורך הגלות)- היא המשימה המקודשת של איתור הקבלנים הצבאיים הלא מורשים המקפידים בהידור קבוע לשבור את השמירה ולהעבירה בתקווה לגילוי אליהו הנביא בעזרת חלום במסגרת שינה בהליכה או בעמידה המכונה בצבא "ניקור" או "נצנוץ" ומוכחשת בתוקף על ידי ההולך בטל שאינו הולך בתלם וטוען שבהה בחלל בחיפוש אחר כוכב שביט שיקח אותו במהירות האפשרית לאזרחות במקום למחבוש.

אך אם נשאיר בבקו"ם את הדימויים הצבאיים ונחזור למחוזות מוכרים יותר כמו הג'ונגל הפרוע ואולי יותר נכון לומר המופרע שנקרא פעם בתקופה מכובדת יותר "השיח הציבורי"- יש להודות על האמת ולומר עם יד על הלב שנדמה שגם מי שאינם חיילים בסדיר או במילואים אלא אזרחים מודאגים עם או בלי השפעה על קבלת ההחלטות- החליטו בזמן האחרון שלא מדעת של טרדות הזמן "לשבור שמירה" על דברים חשובים לא פחות ואולי אפילו הרבה יותר מבסיס סודי או בונקר תחמושת, ולאפשר לכל מיני גורמים אינטרסנטים כאלה ואחרים להחליט בשבילם החלטות מעוררות זעם מוצדק ובלתי נשלט ואף מערערות ערכים ומסורות של שנים על גבי שנים שאף אחד לא העלה על דעתו שלימים יצטרכו כולם מרבנים וגדולי הדור ועד אחרון הפרשנים בעלון שבת גדוש פרסומות לנופש כשר בטורקמניסטן להתייחס אליהם בצורה של הבעת דעה, ביקורת, או הלקאה עצמית בנוסח "למה לא טיפלתי בזה כמו שצריך כשעוד הייתי 'מישהו'".

בהחלט יתכן שאחת הסיבות העיקריות לאותה שבירת שמירה חמורה היא ריבוי אשליות שלא ממש חסרות בעולם הזה שגרמו לרוב היהודים הנאמנים להרגיש שהנושא הכללי שמכונה יהדות אינו מצריך שמירה מיוחדת כי המצב הביטחוני חשוב פעמים למראית-עין לא פחות ובעיני אנשים שמתעסקים בכך על בסיס יומי יתכן שאפילו יותר, וגם בגלל שהתפיסה הציבורית לגבי המונח יהדות הפכה להיות כה רחבה ומפורשת באופנים שונים ומגוונים עד כדי-כך שכבר קשה מאד לקשור בקשר גורדי את המונחים היהודים עם מה שהופך אותם לחלק בלתי נפרד מהחיים עצמם כלומר חוקי התורה והדת היהודית.

יכול להיות שסיבה נוספת היא העובדה שיהודים שלצערם מודעים לכך שאבות אבותיהם לא הרשו לעצמם לשמוח כמו שצריך כי היו עסוקים בלברוח מכל מי שקרא לעצמו דרור וחפץ לעקור כל מי שבשם יהודי נקרא- בקשו אחרי מימוש החזון שהבטיח ושבו-בנים לגבולם- להרשות לעצמם ליהנות קצת גם בעלמא הדין ולישב בשלווה באווירת מעין אולם הבא כדי להאזין ליצירה יהודית משובחת בלווי כלי נגינה- שיוצרים את האשליה המבורכת לפיה אם התזמורת תנגן מספיק חזק- לא ישמעו את הצעקות, המריבות, ורח"ל לעיתים גם את היריות שבחוץ.

,

קול הנשמה (צילום:אריאל שרפר)

אבל לכל ניגון, יהיה יפה ארוך ומקודש ככל שיהיה, יש בסופו של דבר סוף – ממש כמו שלכל שבת יש מוצ"ש- ואחרי החוויות המרדימות את ההגנות הטבעיות ומקפיאות לזמן קצר את היהודי הנאבק תמידית במבקשי רעתו במצב של "ביקש יעקב לישב בשלווה", מגיע שלב היקיצה והחזרה למציאות- שיכול לפעמים לגרום לכאב-ראש לא קטן גם אם לא נעשה קידוש על הגפן באמצע השבוע.

ולכן כשנדמה שהגיעו מים עד גועל-נפש, ומתחת לאף האדום מרוב כעס מנסים אנשים משועממים ומרגיזים לתקן תקנות שלמבין דבר או שניים ביהדות ברור שכל מטרתן רק לקלקל- אין ברירה אלא להכין רשימה שהמתח לקראתה נבנה מתחילת הטור ועד לנקודה זו- והיא כוללת כפי שהובטח בכותרת- הלכות שבירת-שמירה- כלומר כיצד יתקנו השוברים את העמידה על משמרת הקודש את דרכיהם ואיך יפעלו לשיפור המצב הלא מזהיר בכך שיזהרו ויזהירו מפניו את שומרי הגחלת והמנגל הכשר שיבואו להחליפם בין דלת לדלת או במילים אחרות מדור לדור.

להלן קיצור הלכות שבירת-שמירה:

א. לא יעמוד יהודי מנגד כשיהודים אחרים מעבירים מלפניו מצדדיו, מעל ראשו ובאדמה שמתחת לרגליו- חוקים ומשפטים לא מוצדקים שאינם עולים בקנה אחד עם המסורת היהודית ארוכת השנים- והעושה כן משול לשומר אוצר המלך העומד על משמרתו עם כיסוי-עינים משל היה בטיסה במחלקה ראשונה רגע אחרי העברת מושבו למצב שינה.

ב. לעולם יהא אדם יהודי מעורב בדעת עם הבריות ואל יעשה לעצמו הבדלה בכל יום שאינו מוצאי-שבת קודש בבחינת פורש מן הציבור לפני גיל הפנסיה- ויקפיד להתעניין מדי יום ביומו לפחות פעם אחת במצב השקעותיו בתחום השמירה על כבוד היהדות שעל החפצים בכבודה ממניעים נסתרים נאמרה ההמלצה המפורסמת "כבדהו וחשדהו" ואנשי מעשה היו מוסיפים בשקט: ובעיקר-חשדהו.

ג. גם בדרכך המהירה למקומות משמחי-לב זכור תמיד שגם אם אינך מבחין במצלמות מסביבך- אין זה אומר שאין מי שרואה בכל רגע ורגע את מעשיך וממתין לעתיד לבוא שתיאלץ לתת עליהם דין-וחשבון- וגם אם בשיעור זה נהגת להתמקד בחיסור. על כן יהיו צעדיך ודבריך מחושבים בקפידה ובזהירות שלא להכשיל את הרבים חלילה- ולאפשר לגורמים שאינם חברים שלך או של כל דבר שבקדושה להוציא את דבריך מהקשרם ואגב-כך במקרים מסוימים גם להוציא אותך רע או מדעתך שבדרך כלל עוזרת לך לצאת טוב, ובמיוחד כשעליך לומר דבר-תורה בציבור.

ד. במופלא ממך- אל תחקור. זה לא מקורי שלי- אך זה מועיל למי שתחביבו לחפור.

ה. והיה אם שמוע-שמעת שמועה נוראה שעדיין לא ניתן להוכיחה בצורה בדוקה- אמץ את הכלל בפרקי-אבות והווה דן את כל האדם לכף זכות- גם אם בשמיעה ראשונה נדמה שאין באוצר המילים שלך מילה אחת טובה שניתן להעניק למקרה זה ולו רק מחמת הספק. יכולת הפקפוק בכל עובדה חדשה שמציג אדם כזה או אחר חדשים וחדשות לבקרים לפעמים רק מתוך שאיפה בלתי מוסברת לעורר רוב מהומה על לא מאומה- יכולה בהחלט לחזק את השמירה על ערכים מוצקים ויציבים כיתדות המשכן- בלי חשש מסרח העודף המסתתר אי-שם בחצר האחורית.

אם כל אחד יקפיד בארבע אמותיו על שמירת דרך עץ-חיים היא למחזיקים בה ללא חשש שבירת-שמירה- אזי יזכו תומכיה להיות מאושרים – כשהם יודעים בלב כי כל אדם השוקד באמונה על חלקו ואינו מתעלם- יזכה בעזרת השם לשמוח בבניין שלם.